מה הקורונה רוצה מאיתנו?

הקורונה , שנת 2020, מגפה עולמית. הגיעה לכל מקום בעולם. סגר, לא יוצאים מהבית, חוזרים לעבוד , שוב עולים הנדבקים… לאן לוקח אותנו הסיפור הבלתי נגמר הזה? מה עשינו שזה קורה לנו? על מה אנו נענשים? מתי נחזור לעולם הקודם שהכרנו ואהבנו והתרגלנו אליו? האם נחזור לזה אי פעם?

עסקים נסגרים, עסקים של שנים… לא עומדים במשבר הזה ונסגרים. יותר ויותר אנשים עוברים לעבוד מהבית. לטוס לחו"ל אי אפשר, שום התקהלות לא אפשרית, פתאום אבא שלי מודיע לי שאח שלו חלה בקורונה! ואבא שלי נכנס לבידוד!

"כמה נוכל להיות במצב הזה?": העסקים שמנסים לשרוד את משבר הקורונה

פתאום זה נהיה קרוב אלי… אז מה קורה פה? הגיעו מים עד נפש מה שנקרא. קראתי באיזו כתבה היום על כך שמשנת 2012 עד שנת 2019, כל שנה עלתה כמות האנשים שעברה בשדה התעופה בין גוריון… עד כדי כך שהתחילו לחשוב על לבנות עוד שדה תעופה! אנשים עדיין חושבים שתוך שנה שנתיים, נחזור למה שהיה, נחזור לטוס לחו"ל כמו פעם ולבזבז בלי סוף "ליהנות" מהחיים.

אבל הטבע צועק לנו עכשיו – דיי!! הטבע לא מסוגל לסבול זאת יותר. ובעצם עצר אותנו. הקורונה הזו, יותר מאשר לפגוע בבריאות, היא עוצרת אותנו . עוצרת הכל. את כל מה שהתרגלנו אליו וחיינו בו, בלי לשים לב כבר מה אנחנו עושים, לעצמנו, לסביבה שלנו, לטבע שסביבנו.

לא שמים לב שאנחנו במירוץ בלתי נגמר של עבודה-בית-עבודה-בית ואז חו"ל ושופינג ושוב עבודה- בית. כשרוב הזמן אנחנו בעבודה ומעט זמן בבית, מעט זמן עם היקרים לנו, בני משפחתנו, בן/בת הזוג, הילדים. עובדים שעות על גבי שעות, נמצאים בפקקים אינסופיים כל יום. מבזבזים דלק ועוד זמן.

על הדרך גם פוגעים בטבע עם כל הייצור הבלתי נגמר של מוצרים שמתכלים מהר כדי ששוב נרכוש אותם, פרסומות שנותנות לנו להרגיש שחייבים לרכוש עוד משהו ועוד משהו, אחרת לא נהיה "אין". אז אנחנו פוגעים באוויר, במים, באדמה וכולי. וכל משאבי הטבע הולכים ונגמרים.

אז מה הפתרון? להיזכר מה באמת חשוב בחיים, ולהתאמץ בזה. לשפר יחסים שלנו עם הקרובים לנו ובכלל בין בני האדם. זה מה שהטבע רוצה מאיתנו ורומז לנו בכך שהביא את הקורונה. שרק נבין את זה ונחפש את הדרך לשנות את היחס שלנו בינינו ולטבע. ואז הקורונה פשוט תעלם לה.

מה משפיע על הבריאות שלנו

מה משפיע על הבריאות שלנו? תזונה, האוויר שנושמים, המים ששותים, ספורט, בריאות הנפש ו…? מה עם מערכות היחסים שבחיים שלנו, איך הם קשורים לבריאות שלנו? ידוע, בעיקר ברפואה המשלימה, הקשר בין מצבים רגשיים ונפשיים לבריאות הפיזית שלנו. למדתי פעם רפלקסולוגיה, עבדתי בזה עד לא מזמן ואולי עוד אחזור לזה. למדתי גם קצת מהרפואה הסינית. 

ברפואה הסינית, יש צמדי איברים בגוף שיש ביניהם קשר והשפעה. למשל – מעי גס וריאות. כמו כן, לכל איבר משויך רגש כלשהו. הריאות קשורות לרגש הדיכאון/שמחה. ברפלקסולוגיה כשעבדתי על בעיות של עצירות למשל, עבדתי גם על הריאות – וזה עבד. עזר לשחרר. 

אדם מאושר יותר ככל שיש לו בחיים מערכות יחסים טובות יותר

אבל יש עוד תחום שמשפיע עלינו, שפחות מתייחסים אליו בתוך הרפואה המשלימה, אבל יש על זה מחקרים. שאדם מאושר יותר, ככל שיש לו בחיים מערכות יחסים טובות יותר, קרובות יותר. קשרים טובים עם אנשים, נותנים לנו הרגשת ביטחון בחיים. שאנחנו מוגנים, כמו עובר ברחם עימו, מרגיש מוגן, לא צריך לדאוג לכלום, הכל מקבל מאמו, מהרחם.

תחשבו איך אתם מרגישים כשאתם לבד עם עצמכם בבית, או כשאתם עם בן משפחה/חבר קרוב, בשיחה קרובה שבה מכילים אתכם, מקשיבים לכם, וגם אתם מכילים, מקשיבים, ביחד מתייעצים, ביחד מוצאים פתרונות אחד לשני. הלב מתמלא באוויר חדש, בשמחה חדשה. אתם מרגישים שדואגים לכם, שרוצים בטובתכם, אתם מרגישים בעצמכם מועילים לאחר, אתם מרגישים הדדיות בקשר.

היום בעולם שלנו אנחנו יותר מפחדים מאנשים, מאשר מרגישים ביטחון ליד אנשים. לא יודעים על מי לסמוך ולא סומכים על אף אחד, תמיד במגננה ופחד מאיפה רוצים לנצל אותי, לכופף אותי, "לדפוק" אותי, לרמות אותי. אין אמונה באף אחד.

באה הקורונה ושמה אותנו בבתים, שמה לנו מסכות על הפנים, כאילו שמה לנו מראה מול הפרצוף – אתם לא יודעים להיות בקשרים טובים ביניכם, אז עדיף שתתרחקו אחד מהשני, שלפחות לא נגרמו נזק אחד לשני.

הקורונה באה להסב את תשומת ליבנו לזה שאת הקשרים בינינו אנחנו צריכים לתקן – כדי שנהיה בריאים! כי זה הדבר שהכי משפיע על הבריאות שלנו, הפיזי והרגשי, הכל! הטבע רוצה שנתרכז בזה. באיך לשפר את היחסים בינינו ואז בטוח שנהיה בריאים, אז החיים באמת יהיו יפים וטובים!

קורס אמנות לרופאים

הבריאות שלנו גם הפיזית וגם הנפשית, מבוססת על איזון ושמירה שכל חלקי הגוף יהיו מקושרים ביניהם כמערכת הרמונית אחת .  גם מי שאינו רופא, מודע לכך שמצבו הגופני, מושפע ממצבו הנפשי (ולהפך…). מן המחקר מתברר, שדאגה ל"חלק הגבוה" שבנו, הנקרא: אדם – משפיעה לטובה על הפיזיולוגיה  של כל שאר מערכות הגוף שלנו.  

מדעי רפואה עתיקים, מלמדים אותנו, שעיסוק בתיקון הנפש, והיכולת להתכלל בהרגשתו של האחר ביחד עם כיבוד הטבע, מזכה את האדם באיזון ובבריאות. כדי להגיע לאיזון המונע תחלואה, אנחנו זקוקים לחברה העוטפת אותנו בחום, ואהבה.

בשנים האחרונות, אנחנו שומעים על אוניברסיטאות נחשבות בעולם, המלמדות את הרופאים שלהן להכיר את "שפת האמנות" ו"לנתח" יצירות אמנות. כשהמטרה: להפוך את הרופאים לחדי אבחנה ולטפח אצלם יחסי אנוש ויחסי צוות משופרים.                                                 

בקורסים נתנו לסטאז'רים ורופאים צעירים לנתח יצירות של ואן גוך

זה התחיל ממגמה כללית בבתי הספר לרפואה שחקרה את איכות הקשר בתוך צוותי רפואה העובדים יחד ובניסיון להנחיל תכונות של יתר רגישות לרופאים בעלי סגנון עבודה מכאני ושכלתני – ותכונות של "קור רוח" לרופאים בעלי תכונות הומאניות רגשניות. המחשבה שהייתה בבסיס ההכשרה האמנותית, ביקשה לענות על הצורך באיזון רגשי שכלי  שיאפשר לכל רופא לפעול בהתאם למקרה שהוא מטפל בו כולל מצבי קיצון בלתי צפויים.         

מטרת הקורסים, לא הייתה פיתוח היכולות הרגשיות של הרופא וכישורי האינטראקציה שלו עם המטופל בלבד, אלא גם שיפור יכולת ההתבוננות והיכולת האנליטית של הרופא, כדי להצליח באבחון נכון ומדויק בנוסף ליכולת להנחיל בטחון למטופל. לאחר הקורס, בו נלמדו בעיקר טכניקות של ניתוח יצירות אמנות, פיתחו הסטודנטים חשיבה אובייקטיבית יותר, ויכולת להבחין בו זמנית בפרטים ביחד עם המכלול השלם.                                                               

בקורסים נתנו לסטאז'רים ורופאים צעירים לנתח יצירות של ואן גוך, מאטיס, ואמנים בני זמננו והמשתתפים הגיבו בהתלהבות והתפעלות מהתוספת הייחודית הזאת למקצועות הלימוד. לדברי מסיימי הקורס, הם עברו חוויה מעצימה שתוצאותיה מרשימות ומפתיעות. הם ציינו שהקורס אכן הפך אותם לרגישים יותר לצורכי המטופל ובו זמנית מקצועיים יותר מבחינה רפואית.

רבים מבין הסטודנטים לרפואה שזכו להשתתף בקורס, דיווחו שלאחר הקורס הם החלו לשים לב לדברים שהיו מדלגים עליהם קודם לכן.  כמו כן אמרו, שבעת הצורך לקבוע דיאגנוזה נכונה בזמן קצר ותחת לחץ – ניכר שיפור משמעותי וסביר שבזכותו הצילו נפשות.

קורונה – מה את באה להגיד לנו

על הבוקר, ממש מוקדם, מתקשרת חברתי הטובה בבהלה. היא מספרת שאופיר, בנה הסטודנט בן ה-23 נכנס לבידוד. "איך זה קרה?" אני שואלת, מופתעת ונרעשת. מתברר שהיה בסוף השבוע יחד עם החברים שלו, בפגישה משותפת בבית קפה. בדיעבד נודע, שאחד מאלה שהיו איתו שם הוא חולה מאומת. "אז איך הגיע לפגישה?" אני מתריסה בפניה. 

תוך כדי פרצי בכי, היא מספרת שהבחור החולה סיים קודם שבועיים בידוד, לפני שהתברר שהוא חולה בעצמו. כשהחברים כתבו בקבוצת הוואטסאפ על ההתאספות והפגישה שלהם, אחרי הרבה זמן של קשר טלפוני בלבד, ראה בזה הזדמנות לצאת מהשעמום והדיכאון שהיו מנת חלקו תוך כדי הבידוד, ובימים המעטים שאחריו – כשאומת כחולה. הדבר התברר אחרי כמה דקות של ישיבה ביחד, כשהחבר'ה נפתחו לאט לאט ושיתפו בגילוי לב על חייהם בימים אלה, הרגיש מוגן בין החברים, והתוודה. למרות שהשאיר את כולם מופתעים ופעורי פה, עוד ניסו הם לעודד אותו, להרים לו את המצב הרוח.

החבר ראה לנגד עיניו את הקושי העכשווי שלו, בלבד. אם כולנו היינו מתנהלים כמוהו, מספר החולים היה מזנק כל רגע. הכלכלה הייתה מושבתת לחלוטין, מספר המתים היה עולה פלאים, ובעלי מחלות הרקע והקשישים – היו חשים בלתי מוגנים באופן המוביל להרגשת  פאניקה וחרדה. 

הבחור התנהל על פי מה שכולנו היינו רגילים לנהוג עד הגעת הקורונה למחוזותינו – כשכולנו, כל אחד מאיתנו, דאג לקדם את האינטרסים של עצמו, גם אם הם היו על חשבון האחר ורווחתו. כעת, הקורונה הציבה לנו מטרה חדשה בחיים – שמירה על האחר, כדי להשיג את מטרותינו בחיים. במקום לחשוב רק על עצמנו, אנחנו חייבים לחשוב כעת גם על האחר, ועל בריאותו. אם כל אלה שמסביבנו יהיו בריאים, הכלכלה תשוב לשגשג, הקרובים המבוגרים יישארו בריאים וחיים, ובעלי מחלות רקע ישובו בהמרה לעבודתם ולמעגל החיים. 

שינוי מהפכני קרה כאן בהתייחסות האדם לזולתו. אם רק נפנים את זה, נישאר בריאים והכל יצליח לנו בחיים.