אם היו מספרים לך שיום אחד תהיה בארץ מחלה, ממש מגיפה, מה היית חושב? מה היית מדמיין שיהיה המצב בפועל במדינה? אני הייתי אומרת בלי היסוס שבטוח היינו מסתדרים. אנשים שעברו מלחמות, תקופות של טרור, משהו כזה ישבור אותם? אין מצב. זה הרי ברור שאנשים יתאגדו ויתקרבו ויעזרו אחד לשני, שתהיה התחשבות ואחריות, תחושה של משפחה חמה ומעל לכל ההרגשה שהכול יהיה בסדר -נתגבר.
נכון, אנחנו שונים ואפילו מנוגדים וכל אחד הוא ראש ממשלה והשאר נתינים אבל האמת היא שאין לנו ברירה. כולנו קשורים ותלויים אחד בשני. אין שום סיכוי לאף אחד מאיתנו לשרוד את השינויים שלפנינו לבדו. לא בריאותית, לא ביטחונית לא כלכלית ולא רגשית. ככל שנסתגר בדלת אמותינו, נברח מאחריות ונדאג רק לעצמנו כך המצב יצא משליטה וכל אשליה של ביטחון או יציבות תתפוגג לחלוטין. ביחד נשרוד – לבד ניפול.
הגענו לתקופה בהתפתחות שלנו כאנושות שבה הטבע מסיים את התייחסותו אלינו כילדים מפונקים ומחייב אותנו להתנהג כבוגרים אחראים. עד עכשיו האנושות התנהלה ועשתה ככל העולה על רוחה, ניצלה את משאבי כדוה"א והביאה אותנו על סף השמדה. האגו שבנו, החלק שרוצה לנצל ולשלוט כל כך גדל שהוא מתנהג כתא סרטני במערכת ולכן הטבע שולח לנו זעזועים ומכות כדי לגרום לנו להבין שמקור כל הצרות הם אנחנו. הדרך שבה אנחנו מתייחסים לכל הסובב אותנו ובעיקר הדרך שבה אנחנו מתייחסים אחד לשני.
עם ישראל הוא עם מיוחד. אנחנו אסופה של אנשים שאבות אבותיהם התחברו במטרה אחת – לגלות איך אפשר להסתדר כבני אדם. איך מעל לכל ההבדלים מתקרבים באהבת הזולת ומרגישים עם שהוא משפחה. זו היכולת המיוחדת שלנו בארץ וכולנו חווינו זאת בעבר לפחות לכמה רגעים. איך לזמן מה נופלות החומות וכולם מרגישים קרובים וכל ההבדלים מכוסים באהבה.
קשה לנו, כי האגו כל כך גדול, אבל הזמנים מחייבים. הטבע ימשיך וילחץ וישלח ייסורים עד שנסכים להתקרב מחדש כאנשים. עברנו סגר אחד, יצאנו מסגר שני ותכף מגיעים לשלישי – עד מתי? אנחנו חייבים להבין באיזה מצב אנחנו נמצאים. כל השנאה והכעסים בינינו מפרקים אותנו מבחינה רוחנית והם יביאו אותנו לספה של השמדה. בואו נעשה מה שישראלים עושים הכי טוב- ניסים. נתקרב מחדש כאנשים, למרות השוני ודווקא בגלל הקושי, נקבל עזרה מהטבע ונראה איך העולם נרגע והחיים יהפכו לגן עדן.