הקורונה , שנת 2020, מגפה עולמית. הגיעה לכל מקום בעולם. סגר, לא יוצאים מהבית, חוזרים לעבוד , שוב עולים הנדבקים… לאן לוקח אותנו הסיפור הבלתי נגמר הזה? מה עשינו שזה קורה לנו? על מה אנו נענשים? מתי נחזור לעולם הקודם שהכרנו ואהבנו והתרגלנו אליו? האם נחזור לזה אי פעם?
עסקים נסגרים, עסקים של שנים… לא עומדים במשבר הזה ונסגרים. יותר ויותר אנשים עוברים לעבוד מהבית. לטוס לחו"ל אי אפשר, שום התקהלות לא אפשרית, פתאום אבא שלי מודיע לי שאח שלו חלה בקורונה! ואבא שלי נכנס לבידוד!
פתאום זה נהיה קרוב אלי… אז מה קורה פה? הגיעו מים עד נפש מה שנקרא. קראתי באיזו כתבה היום על כך שמשנת 2012 עד שנת 2019, כל שנה עלתה כמות האנשים שעברה בשדה התעופה בין גוריון… עד כדי כך שהתחילו לחשוב על לבנות עוד שדה תעופה! אנשים עדיין חושבים שתוך שנה שנתיים, נחזור למה שהיה, נחזור לטוס לחו"ל כמו פעם ולבזבז בלי סוף "ליהנות" מהחיים.
אבל הטבע צועק לנו עכשיו – דיי!! הטבע לא מסוגל לסבול זאת יותר. ובעצם עצר אותנו. הקורונה הזו, יותר מאשר לפגוע בבריאות, היא עוצרת אותנו . עוצרת הכל. את כל מה שהתרגלנו אליו וחיינו בו, בלי לשים לב כבר מה אנחנו עושים, לעצמנו, לסביבה שלנו, לטבע שסביבנו.
לא שמים לב שאנחנו במירוץ בלתי נגמר של עבודה-בית-עבודה-בית ואז חו"ל ושופינג ושוב עבודה- בית. כשרוב הזמן אנחנו בעבודה ומעט זמן בבית, מעט זמן עם היקרים לנו, בני משפחתנו, בן/בת הזוג, הילדים. עובדים שעות על גבי שעות, נמצאים בפקקים אינסופיים כל יום. מבזבזים דלק ועוד זמן.
על הדרך גם פוגעים בטבע עם כל הייצור הבלתי נגמר של מוצרים שמתכלים מהר כדי ששוב נרכוש אותם, פרסומות שנותנות לנו להרגיש שחייבים לרכוש עוד משהו ועוד משהו, אחרת לא נהיה "אין". אז אנחנו פוגעים באוויר, במים, באדמה וכולי. וכל משאבי הטבע הולכים ונגמרים.
אז מה הפתרון? להיזכר מה באמת חשוב בחיים, ולהתאמץ בזה. לשפר יחסים שלנו עם הקרובים לנו ובכלל בין בני האדם. זה מה שהטבע רוצה מאיתנו ורומז לנו בכך שהביא את הקורונה. שרק נבין את זה ונחפש את הדרך לשנות את היחס שלנו בינינו ולטבע. ואז הקורונה פשוט תעלם לה.