אתה צריך להיות מבוגר מספיק כדי להכיר את השיר זום זום זום. זוכרים? "זום, זום, זום, עולה הזמר מכוורת הדבורים. מן הבוקר עד הערב כאן עובדים וגם שרים כי צריך את הכוורת לסדר ולנקות, גם לדאוג לארוחות ולטפל בתינוקות". מי חשב אז שלזום תהיה משמעות אחרת לגמרי, שלא לדבר על הכוורת…
אז בואו נסתכל רגע על בתי הספר ככוורות הומות אדם, ונראה מה עשה להם הזום. אני גרה בצמוד לבית ספר יסודי שחזר לא מכבר לפעילות מלאה, כמו עוד דומים לו בכל רחבי הארץ. עם החזרה לבית הספר חזרה גם מערכת הכריזה לפעול, וקולה של המנהלת, נרגש מהחזרה לשגרה, בוקע כל בוקר ממערכת הרמקולים ומפציר בילדים שלא לשכוח מסכות ונהלי קורונה כאלו ואחרים.
החיים בסמוך לבית ספר בימים של טרום קורונה הם מורכבים. מצד אחד אתה מקבל הצצה על עולם שטוף אנרגיה ועליצות, במיוחד אם אתה אדם מבוגר החי לבדך, ואלו הם הצלילים היחידים הממלאים את עולמך, אך מצד שני אי אפשר היה להימנע מלחוש את הלחץ הבוקע מכותלי בית הספר. הצרחות, האלימות ועליזות היתר של הילדים, כל אלו מעידים לא מעט על משהו שלא זורם על מי מנוחות. לא אעז לומר מצוקה, אבל אי שקט.
זו לא אשמת המורים ולא אשמת התלמידים. בתי הספר לא יצרו סביבה רגועה ותומכת מספיק כדי להגדיל את השקט הנפשי שכל אדם צריך, ובטח ובטח ילד הנמצא בתהליך של הפיכתו לאדם. ואז באה הקורונה וקצצה לכולנו את הכנפיים. אילצה אותנו להחזיר את הילדים הביתה, את המורים לשקם את מיתרי הקול שלהם ואת המנהלות לאחסן את מערכות הכריזה. אני מקווה שהלימודים בזום שלמדנו ללמד בחודשים שחלפו יצרו שיעור מאלף לכולנו שיאפשר למורים לפנות זמן ולתת דגש על ערך האדם ועל מה שבאמת חשוב. מקווה להמשיך לשמוע את המנהלת מתנהלת במתינות בהכרזות היומיות, ושלא אצטרך להיות עדה דוממת למערכת חינוכית שחוקה ומדממת. היכנסו לאתר https://laitman.co.il/