טל, הבת שלנו, בהגיעה לגיל שמונה רצתה כלב. היות ששנינו אנשים עובדים הנעדרים רוב שעות היום מהבית, והיות שגיל שמונה עדיין גיל מוקדם לקבל אחריות על בעל חיים כמו כלב, החלטנו ביחד לקנות לילדה תוכי קטן שגדל בהאכלת יד. וההחלטה באה עם ההרגשה שחשוב שלילדה תהיה חיית מחמד כל שהיא שהרי מערכת עם בעל חי מפתחת בילד מיומנויות שונות. באיזשהו שלב חשבנו אפילו לקחת הלוואה לכל מטרה.
התוכי התקבל בשמחה על ידי הילדה ובחודשים הראשונים היא נהגה להוציא אותו מהכלוב, לשחק איתו, לשים אותו על הכתף, ואפילו לצאת איתו לטייל כשהוא על כתפיה, טיול שהיה הופך לאטרקציה עבור העוברים ושבים שהיו עוצרים ומדברים איתה על התוכי. אחרי מספר חודשים החשיבות של המשחק עם התוכי ירדה בעינה והיא כמעט חדלה להתייחס אליו. התפקיד עבר כאמור אלינו ומאז ועד היום כבר למעלה מעשר שנים אנחנו מטפלים בתוכי.
הבקשות לכלב בבית לא חדלו, והלחץ הלך וגבר, הבטחות על גידול הכלב ולקיחת אחריות על להוציא אותו לטיולים, שהרי אנו גרים בבניין קומות נאמרו ואפילו היא הייתה מוכנה לחתום על הסכם גידול. יתרה מזו, כל בוקר היא התעוררה מוקדם מאוד לקחה חגורה ויצאה לטיול של רבע שעה וכל זאת כדי להוכיח לנו שהיא רצינית בקשר לאחריות על גידולו.
כשהייתי ילד, היו לי כלב וחתול, גם לאישתי, שגרה בקיבוץ היו הרבה בעלי חיים. היה לנו ברור שחלק מתהליך ההתבגרות של הילדה הוא ללמוד לקחת אחריות ויותר מכך ללמוד כיצד להתייחס לבעלי חיים ולסביבה. לכן, אחרי שכנועים רבים ושיחות שוודאי הועילו ליצירת הקשר בינינו כמשפחה, החלטנו שלגיל אחת עשרה טל תקבל כלב כמתנת יום הולדת.
תהליך בחירת הכלב שהיה מיוחד במינו יסופר אולי במאמר אחר. יחד עם זאת אפשר לומר שהכנסת הכלב הביתה תרם רבות למערכת היחסים שלנו כמשפחה, בעיקר בשנים הראשונות. שיחות רבות התפתחו על תפקידו של כל אחד מאיתנו בגידולו ויצרנו מעין מערכת התנהלות לגידולו המשותף. לסיכום רק אוסיף שככל שעברו השנים וטל התבגרה ועברה להתעניין בתחומים אחרים, כמו שהתחילה ללמוד בארגון בני ברוך, האחריות על הכלב עברה אלינו כפי שקרה עם התוכי. אז הורים יקרים, דעו מה עשוי לצפות לכם כאשר אתם מכניסים בעל חיים הביתה.